המורה כמפיץ החדשנות

שלום הבלוג היקר שלי,
במסגרת הקורס " שילוב טכנולגיות תקשוב ולמידה: היבטים בינלאומיים " החלטנו עם שותפתי אורנית להתמקד בנושא של הפער הדגיטלי בישראל. החברה הישראלית הינה חברה שמשלבת בתוכה עדות ומגזרים שונים, כגון המגזר הערבי.
בחיפוש אחר החומר לכתיבת העבודה נתקלתי במחקר מעניין שמדבר על "הפער הדגיטלי: השימוש באינטרנט בחברה הערבית".
המחקר עוסק בתיאור ובניתוח של מצב השימוש במחשב ובאינטרנט בחברה הערבית בישראל. אחת המסקנות של המחקר היא שככל שההכנסה וההשכלה עולות, כך עולה גם שיעור האימוץ של האינטרנט. ממצא זה ע"פי המאמר עולה בקנה אחד עם תיאוריית הפצת החדשנות, לפיה בעלי מעמד סוציו-אקונומי גבוה הם מאמצים מוקדמים לחידושים.
המושג "תיאורית הפצת החדשנות" גרם לי לשוטט ברשת ולחפש הבר ופרוט וכצפוי נתקלתי במידע רב בנושא והחלטתי לשתף אתכם ולהביא את גילויי בפוסט.
תיאורית הפצת החידושים של רוג'רס (Rogers, 2003 ) מתייחסת לחידוש עצמו, לתהליך ההפצה והאימוץ שלו ולקבוצה שהחידוש מופץ בה. התיאוריה מתמקדת בסדרת גורמים המשפיעים על אימוץ או על דחייה של טכנולוגיות או של רעיונות חדשניים בידי הפרט או הקבוצה.
התיאוריה של רוג'רס מתארת חמש קבוצות של מאמצי חידושים לפי משך הזמן שעובר ממועד המצאת החידוש ועד לאימוצו:
1. חדשניים (innovators)
2. מאמצים מוקדמים (early adopters)
3. הרוב המקדים ( early majority )
4. הרוב המאחר (late majority )
5. מאחרים באימוץ (laggards).
לפי התיאוריה, לתהליך ההפצה של כל חידוש יש צורת האות האנגלית S: הפצה איטית בתחילתו, הפצה מוגברת בשלבי הביניים, ובסופו – הפצה איטית בקרב אחרוני המאמצים. רוג'רס טוען כי הנורמות והערכים התרבותיים (כגון שמרנות, דתיות וליברליות) משפיעים על אימוץ החידוש יותר ממאפייני הפרט (כגון גיל והשכלה), כמו כן הוא טוען שאנשים בעלי מציב חברתי-כלכלי גבוה יותר מאמצים את החידוש מוקדם יותר וכי לגיל אין כל השפעה על שיעור אימוץ החדשנות.
האם יורשה לי לא להסכים עם רוג'רס (קצת חוצפה מצדי,לא!!!), הרי אנו עדים לכך שתלמידינו הם המאמצים הטכנולוגיים הראשונים. נשאלת השאלה, מדוע ,לטענתו של רוג'רס, לגיל אין השפעה על שיעור אימוץ החדשנות?! ההסבר היחיד שיש לי הוא כי התיאוריה של רוג'רס הינה משנת 2003 והיום אנו בשנת 2010, לכן בחלוף 7 שנים השתנו פני הדברים ואולי הגיע זמן לערוך מחקר חדש ולהגיע למסקנות חדשות!!!
אם כך, סיכמנו שיש לנו תלמידים חדשניים (בניגוד לתאורייה של רוג'רס!!!) ומה עם המורים?!
והנה קראתי מודל של שרי, שהינו ההרחבה של מודל רוג'רס, שרי ועמיתיה (Sherry et al, 2000 ). הם חקרו והסיקו כי יש להרחיב את המודל של רוג'רס על מנת לפרט את התהליך המערכתי בו מתפתחת חדשנות בהוראה. הם פיתחו מודל של שילוב חדשנות, המתאר תהליך ספיראלי בעל חמישה שלבים, בו עוברים המורים משלב הטירון עד לשלב המנהיג. בואו נכיר את השלבים ונחליט היכן אנו, כאנשי החינוך, נמצאים.

1. המורה כלומד: מורה זקוק לזמן למידה של מיומנויות חדשות, כדי שיוכל לפתח אסטרטגיות הוראה המשלבות טכנולוגיות מידע. כאן יש להדגיש את החשיבות של למידת עמיתים והשתלמויות רחברות משתתפים.

2. המורה כמאמץ חדשנות: המורה מתחיל ללמד בשילוב הטכנולוגיה ומשתף את העמיתים בלקחים ומסקנות. בשלב זה חשוב לספק תמיכה טכנית ופדגוגית בפיתוח חומרי הוראה מתוקשבים ע"י עמיתים מיומנים.

3. המורה כלומד שותף: בשלב זה המורה מתמקד ביצירת קשרי גומלין מבוססים בין תוכנית הלימודים לבין התכנון שלהם בסביבה מתוקשבת. מורה הנמצא בשלב זה זקוק לסדנאות וחומרי למידה מקוונים כדי לשפר את המיומנויות שלו בשילוב הטכנולוגיה בהוראה.

4. המורה כמאשר או כדוחה את החדשנות: בשלב זה מורים מפתחים מודעות לתוצרי הביניים של שילוב הטכנולוגיה בהוראה ותרומתם ללמידה. הם מתחילים להפיץ לקהלים רחבים דוגמאות עבודה של תלמידיהם. שלב זה הוא קריטי מבחינת הקבלה או הדחייה של החדשנות הטכנולוגית על ידי המורים. האם השימוש בטכנולוגית מידע תורם לתחושת סיפוק עצמי של מורה מההוראה שלו? האם זה תואם לחזון של המורה ביחס ללמידה והאם זה תורם ללמידה של תלמידיו? האם השקעת המאמץ של מורה בפיתוח מיומנויות חדשות משתלמת ל אל מול ההוראה המסורתיתו? החוקרים מדגישים את הצורך בתמיכה מנהלית ותגמולים למורים המפתחים בשלב זה של אימוץ הטכנולוגיה.

5. המורה כמנהיג: בשלב זה מורים מנוסים מרחיבים את תפקידיהם לכיוון מחקר, המתבונן בעשייה, באיסוף מידע, בשיתוף עמיתים בניסיון ובהכשרה של עמיתים טירונים. שרי ושות' ממליצים לקדם את המורים הנמצאים בשלב זה על ידי תגמול/תקצוב של הוראה משותפת בסדנאות, פינוי זמנם של מורים מנוסים לצורך אימון עמיתים ויעוץ, הקצאת זמן מובנה להובלת דיונים וסדנאות ברשת ועוד.

אני מציעה שוב לכל אחד שקורא את הפוסט להחליט לגבי עצמו באיזה שלב הוא נמצא בתהליך של אימוץ החדשנות ושילובו בהוראה. אני כבר בחנתי את עצמי והגעתי למסקנה שאני נמצאת רק בשלב השני - מורה כמאמץ החדשנות וכפי שנראה דרך ארוכה עוד לפניי. לעומת זאת, רבים מעמיתיי בכלל ואלה שמלמדים בבית הספר בו אני מלמדת בפרט נמצאים עדיין בשלב הראשוני של רכישת המיומנויות הטכנולוגיות. אני אשמח לעמוד לצידם להסביר ותמוך בכדי לאפשר לעמיתותיי סיפוק עצמי וחדשנות ולתלמידינו התקדמות חווייתית ומהנה יותר. יחד נוכל לעבור את כל התהליך המהנה של אימוץ החדשנות ואולי עוד נגיע לשלב החמישי , מי יודע...

מצ"ב הקישור למאמר על תאוריית אימוץ החדשנות: http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=2558

ממשק - אין זו אגדה

שלום הבלוג היקר שלי,

הסמסטר השלישי נמשך ובמהירות בזק מתקרבים אנו לסיומו- לא יאמן שרק התחיל החופש הגדול והסמסטר השלישי והנה כבר מרגישים את סופו ויחד עם זאת את סיומה של חופשת הקיץ (למי שהיתה כזו בכלל)...

אני זוכרת את השיעור הראשון בקורס "עקרונות בפיתוח סביבות למידה מתוקשבות" ובו גב' גלית בן צדוק דיברה על פיתוח אינטראקציה ועל כתיבת מסמך אפיון. בתחילת הסמסטר הדברים נשמעו הזועים למדי: בחירת הנושא, סוג האינטראקציה, תכנון הממשק, מטרות ועוד כל מיני שיקולים פדגוגיים אחרים שחייבים לקחת אותם בחשבון בתכנון האינטראקציה.

התהליך לא היה פשוט כלל וכלל!!! הכרנו את בעלי תפקידים השותפים לעבודה- מי זה הגרפיקאי ומה תפקידו ומי זה בכלל המתכנת ומה תפקידו בכוח?!

אט אט ובעזרתה של גלית התקדמנו אנו בתכנון האינטראקציה הראשונה שלנו לתלמידים המיוחדים שלנו. המשימה הראשונה הייתה לעצב את הממשק של האינטגרציה.

שאלתי את עצמי מה זה בכלל הממשק?! מילה מצחיקה למדי, לא?! נכנסתי לאינטרנט כדי למצוא את פרושה ומה גיליתי?

מסתבר שקיים ויכוח באקדמיה העברית לגבי המילה מה נכון יותר "ממשק" או "מנשק".

"האקדמיה החליטה לפסול את המילה "ממשק", כתרגום למילה האנגלית interface, ולהעדיף על פניה את המילה "מנשק" או "מישק". ממשק או מנשק של תוכנה הוא אוסף הדרכים שבהן תוכנה אחרת יכולה להתקשר איתה. בפרט, "ממשק המשתמש" הוא האופן שבו התוכנה מתקשרת עם האדם המשתמש בה.", כך טוען האתר לשפה העברית.

נשאלת השאלה האם על המשתמש לנשק את המחשב האישי שלו לפני שמתחיל לעבוד?! נכון שהמחשב הפך לחלק בלתי נפרד מחיינו וכן הוא חלק בלתי נפרד ממשפחתינו, אבל לנשק זו הגזמה, לא?! נשיקות זה לא רע כמובן, אבל האם "מנשק המשתמש" זה לא קצת מוגזם?

האתר מציג את האירוניה שבחשיבה של האקדמיה העברית ומדגימה זאת כך : "נראה האקדמיה לא חשבה על זה עד הסוף. למשל, על הפועל השימושי מאד: "להתממשק עם..". בנוסח, התכנית שלי צריכה להתממשק עם התכנית שלך. האם האקדמיה באמת מצפה שהתכניות יתמנשקו זו עם זו או ינשקו זו לזו? "

הכותב מסכם בכך שאומר "אני לא חושב שהמילה ממשק היא רעה כל כך."

ראיתם כמה מסובך להחליט איזה שם בעברית לתת לקשר שבין אדם למחשב ומה שקשה עוד יותר הוא להחליט כיצד ה"ממשק" הזה ייראה בכדי שבסופו של דבר הגרפיקאי, המתכנת והמפתח (לא יאומן, אך במקרה הזה זה אנחנו!!!) ייצרו איטנראקציה שמתאימה לצרכי הלמידה בקרב התלמידים שלנו, כל צוות וקהל היעד שלו.

ראו כמה קשה לקבוע ולהחליט על שם חדש בעברית לתופעה ישנה למדי- שימוש של האדם במחשב . מקווה שהחשיבה על דרכי ההטמעה של הטכנולוגיה במערכת החינוך תהיה עניינית ומהירה יותר מהויכוח שקיים באקדמיה העברית לגבי קביעת השם לקשר בין אדם לתוכנה/מחשב.

לעיון בכל הכתבה הנה הקישור:
http://www.safa-ivrit.org/form/minshak.php