המורה כמפיץ החדשנות

שלום הבלוג היקר שלי,
במסגרת הקורס " שילוב טכנולגיות תקשוב ולמידה: היבטים בינלאומיים " החלטנו עם שותפתי אורנית להתמקד בנושא של הפער הדגיטלי בישראל. החברה הישראלית הינה חברה שמשלבת בתוכה עדות ומגזרים שונים, כגון המגזר הערבי.
בחיפוש אחר החומר לכתיבת העבודה נתקלתי במחקר מעניין שמדבר על "הפער הדגיטלי: השימוש באינטרנט בחברה הערבית".
המחקר עוסק בתיאור ובניתוח של מצב השימוש במחשב ובאינטרנט בחברה הערבית בישראל. אחת המסקנות של המחקר היא שככל שההכנסה וההשכלה עולות, כך עולה גם שיעור האימוץ של האינטרנט. ממצא זה ע"פי המאמר עולה בקנה אחד עם תיאוריית הפצת החדשנות, לפיה בעלי מעמד סוציו-אקונומי גבוה הם מאמצים מוקדמים לחידושים.
המושג "תיאורית הפצת החדשנות" גרם לי לשוטט ברשת ולחפש הבר ופרוט וכצפוי נתקלתי במידע רב בנושא והחלטתי לשתף אתכם ולהביא את גילויי בפוסט.
תיאורית הפצת החידושים של רוג'רס (Rogers, 2003 ) מתייחסת לחידוש עצמו, לתהליך ההפצה והאימוץ שלו ולקבוצה שהחידוש מופץ בה. התיאוריה מתמקדת בסדרת גורמים המשפיעים על אימוץ או על דחייה של טכנולוגיות או של רעיונות חדשניים בידי הפרט או הקבוצה.
התיאוריה של רוג'רס מתארת חמש קבוצות של מאמצי חידושים לפי משך הזמן שעובר ממועד המצאת החידוש ועד לאימוצו:
1. חדשניים (innovators)
2. מאמצים מוקדמים (early adopters)
3. הרוב המקדים ( early majority )
4. הרוב המאחר (late majority )
5. מאחרים באימוץ (laggards).
לפי התיאוריה, לתהליך ההפצה של כל חידוש יש צורת האות האנגלית S: הפצה איטית בתחילתו, הפצה מוגברת בשלבי הביניים, ובסופו – הפצה איטית בקרב אחרוני המאמצים. רוג'רס טוען כי הנורמות והערכים התרבותיים (כגון שמרנות, דתיות וליברליות) משפיעים על אימוץ החידוש יותר ממאפייני הפרט (כגון גיל והשכלה), כמו כן הוא טוען שאנשים בעלי מציב חברתי-כלכלי גבוה יותר מאמצים את החידוש מוקדם יותר וכי לגיל אין כל השפעה על שיעור אימוץ החדשנות.
האם יורשה לי לא להסכים עם רוג'רס (קצת חוצפה מצדי,לא!!!), הרי אנו עדים לכך שתלמידינו הם המאמצים הטכנולוגיים הראשונים. נשאלת השאלה, מדוע ,לטענתו של רוג'רס, לגיל אין השפעה על שיעור אימוץ החדשנות?! ההסבר היחיד שיש לי הוא כי התיאוריה של רוג'רס הינה משנת 2003 והיום אנו בשנת 2010, לכן בחלוף 7 שנים השתנו פני הדברים ואולי הגיע זמן לערוך מחקר חדש ולהגיע למסקנות חדשות!!!
אם כך, סיכמנו שיש לנו תלמידים חדשניים (בניגוד לתאורייה של רוג'רס!!!) ומה עם המורים?!
והנה קראתי מודל של שרי, שהינו ההרחבה של מודל רוג'רס, שרי ועמיתיה (Sherry et al, 2000 ). הם חקרו והסיקו כי יש להרחיב את המודל של רוג'רס על מנת לפרט את התהליך המערכתי בו מתפתחת חדשנות בהוראה. הם פיתחו מודל של שילוב חדשנות, המתאר תהליך ספיראלי בעל חמישה שלבים, בו עוברים המורים משלב הטירון עד לשלב המנהיג. בואו נכיר את השלבים ונחליט היכן אנו, כאנשי החינוך, נמצאים.

1. המורה כלומד: מורה זקוק לזמן למידה של מיומנויות חדשות, כדי שיוכל לפתח אסטרטגיות הוראה המשלבות טכנולוגיות מידע. כאן יש להדגיש את החשיבות של למידת עמיתים והשתלמויות רחברות משתתפים.

2. המורה כמאמץ חדשנות: המורה מתחיל ללמד בשילוב הטכנולוגיה ומשתף את העמיתים בלקחים ומסקנות. בשלב זה חשוב לספק תמיכה טכנית ופדגוגית בפיתוח חומרי הוראה מתוקשבים ע"י עמיתים מיומנים.

3. המורה כלומד שותף: בשלב זה המורה מתמקד ביצירת קשרי גומלין מבוססים בין תוכנית הלימודים לבין התכנון שלהם בסביבה מתוקשבת. מורה הנמצא בשלב זה זקוק לסדנאות וחומרי למידה מקוונים כדי לשפר את המיומנויות שלו בשילוב הטכנולוגיה בהוראה.

4. המורה כמאשר או כדוחה את החדשנות: בשלב זה מורים מפתחים מודעות לתוצרי הביניים של שילוב הטכנולוגיה בהוראה ותרומתם ללמידה. הם מתחילים להפיץ לקהלים רחבים דוגמאות עבודה של תלמידיהם. שלב זה הוא קריטי מבחינת הקבלה או הדחייה של החדשנות הטכנולוגית על ידי המורים. האם השימוש בטכנולוגית מידע תורם לתחושת סיפוק עצמי של מורה מההוראה שלו? האם זה תואם לחזון של המורה ביחס ללמידה והאם זה תורם ללמידה של תלמידיו? האם השקעת המאמץ של מורה בפיתוח מיומנויות חדשות משתלמת ל אל מול ההוראה המסורתיתו? החוקרים מדגישים את הצורך בתמיכה מנהלית ותגמולים למורים המפתחים בשלב זה של אימוץ הטכנולוגיה.

5. המורה כמנהיג: בשלב זה מורים מנוסים מרחיבים את תפקידיהם לכיוון מחקר, המתבונן בעשייה, באיסוף מידע, בשיתוף עמיתים בניסיון ובהכשרה של עמיתים טירונים. שרי ושות' ממליצים לקדם את המורים הנמצאים בשלב זה על ידי תגמול/תקצוב של הוראה משותפת בסדנאות, פינוי זמנם של מורים מנוסים לצורך אימון עמיתים ויעוץ, הקצאת זמן מובנה להובלת דיונים וסדנאות ברשת ועוד.

אני מציעה שוב לכל אחד שקורא את הפוסט להחליט לגבי עצמו באיזה שלב הוא נמצא בתהליך של אימוץ החדשנות ושילובו בהוראה. אני כבר בחנתי את עצמי והגעתי למסקנה שאני נמצאת רק בשלב השני - מורה כמאמץ החדשנות וכפי שנראה דרך ארוכה עוד לפניי. לעומת זאת, רבים מעמיתיי בכלל ואלה שמלמדים בבית הספר בו אני מלמדת בפרט נמצאים עדיין בשלב הראשוני של רכישת המיומנויות הטכנולוגיות. אני אשמח לעמוד לצידם להסביר ותמוך בכדי לאפשר לעמיתותיי סיפוק עצמי וחדשנות ולתלמידינו התקדמות חווייתית ומהנה יותר. יחד נוכל לעבור את כל התהליך המהנה של אימוץ החדשנות ואולי עוד נגיע לשלב החמישי , מי יודע...

מצ"ב הקישור למאמר על תאוריית אימוץ החדשנות: http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=2558