מדיניות התקשוב בישראל

שלום לבלוג היקר שלי,
בשיעור האחרון בקורס "שילוב טכנולגיות תקשוב ולמידה: היבטים בינלאומיים" דיברנו על מדינת ישראל ועסקנו בבמידיניות התקשוב במערכת החינוך. ד"ר חגית מישר-טל הציגה ארבעה שלבים הבאים:
שלב א'- 1978-1969: שלב הגישוש, תהיה, חיפוש. שלב זה מאופיין בהעדר כיוון של המידיוניות וההתייחסות למחשב בהקשר של "מדעי המחשב".
שלב ב' - 1978-1985: לימוד המחשב כמקצוע בעל יסודי ותחילת פיתוח ההוראה נעזרת המחשב CAI בחינוך היסודי (מערכת תוא"ם, מט"ח).
שלב ג' – 1986-1994: גיבוש מדיניות כוללת (ועדת פלד, ועדת הררי, תוכנית המחשוב הראשונה מח"ר 98.
שלב ד' - 1994- היום: הקמת מסגרות להגשמת מדיניות התקשוב הלאומית: תוכנית התקשוב 1, 2, 3, 4
נשאלת השאלה, מהם מרכיבי תוכניות התקשוב במדינת ישראל?
מרכיבי תוכניות התקשוב בישראל כוללות:
תשתיות פיסיות – הכשרת חדרים, קווי חשמל קווי תקשורת וכל הנחוץ להשמה והפעלה תקינה של המחשבים.
הצטיידות – רכישה והצבה של מחשבים ותוכנות לימודיות בבתי הספר והגנים. המטרה להגיע לעמדת מחשב לכל 10 תלמידים, ועמדה אחת לכל גן ילדים. בחלק מבתי הספר מונהגת תוכנית של מחשב לכל חמישה ילדים.
הטמעה פדגוגית – הכשרת עובדי הוראה ופיתוח תהליכי הוראה-למידה בסביבה טכנולוגית.
כפי שניתן לראות למידיניות התקשוב במדינת ישראל עבר פורה ומפותרל, הכולל מספר שינויים משמעותיים שבדרך. אולם, כפי קצב ההשתנות הינו איטי למדי וזאת בעידן המודרני כשהשינויים הטכנולוגיים מתרחשים במהירות בזק.
ובינתיים מעט מן תאור המצב העכשווי של מערכת החינוך בישראל:
במסגרת הקורס של ד"ר חגית מישר טל נחשפנו לנתונים ההשוואתיים העדכניים ביותר פשורסמו בממצאי המחקר הבין-לאומי SITES (Second International Technology in Education Studies), אשר נערך בשנת 2006 ב-22 מדינות, ובהן ישראל. ממצאים ראשונים ממחקר זה פורסמו במרס 2008.
"במחקר עלה כי שיעור בתי-הספר בישראל שבהם יש מחשבים המשמשים את התלמידים למטרות הוראה ולמידה עלה מ-85% ב-1998 ל-96% ב-2006 – נתון המצביע על עלייה במידת הנגישות הכללית של תלמידים למחשבים בבתי-ספר בישראל. עם זאת, בחינת הנתונים המלמדים על מידת הנגישות בפועל העלתה כי רק בשליש מבתי-הספר בישראל הושג יחס של 1:10 בין מספר התלמידים למספר המחשבים – היעד שהציב משרד החינוך – ואילו ברבע מבתי-הספר היחס אף עלה ליותר מ-1:20. על-פי המחקר, מצב תשתיות המחשוב הביא לדירוג של ישראל בשליש התחתון של רמת התקשוב בקרב המדינות שהשתתפו במחקר.
במחקר עלה כי מאז 1998 חלה הרעה בנגישות תלמידים למחשב בבתי-הספר בישראל (למשל, הוכפל מספר בתי-הספר שבהם היחס הוא יותר מ-1:20) ולכן דורגה ישראל בתחתית הדירוג בנוגע למידת השיפור בתשתיות בעשור האחרון. כמו כן, רכזי התקשוב בבתי-הספר בישראל שהשתתפו בסקר דיווחו כי בכ-40% מבתי-הספר הציוד מיושן ולא מספיק להוראה, וכמעט 60% מהמנהלים ציינו שיש חשיבות רבה בהקטנת מספר התלמידים לכל מחשב בבית-הספר (כלומר להגדיל את מספר המחשבים בבית-הספר)."
מה זה אומר? האם זה אומר שהפדגוגיה מכשכשת בזנבה של הטכנולוגיה במקום להוביל את השינוי?! מתי הקערה תתהפך על פיה? לדעתי, נחוץ גוף מיוחד אשר יפקח ויעקוב אחר ההתפתחויות הטכנולוגיות, יהיה זה שישקול את שילובן במערכת החינוך ויקבע באיזה אופן.
אני, כמובן, ממתינה בקוצר רוח להטמעה אמיתית של הטכנולוגיה במערכת החינוך בכלל ובחינוך המיוחד בפרט ואף מוכנה לקחת חלק בתהליך ההטמעה.